סופר	אריקה פישר
כריכה	øëä
דפים	316
הוצאה לאור	עם עובד ספרים
שנת הוצאה	1996
	אני חייבת להאמין שאת בחיים ושיום אחד, אולי בקרוב – אלוהים שבשמים, אלוהי הרחמים – תעמדי בפתח ותגידי אמה, לא יותר, ואז אפול לזרעותייך ואבכה את הדמעות האחרונות שמוטל עלי לבכות. אעשה שתשכחי את מה שקרה ואתן לך את הטוב ביותר שיש לי... שורות אלה נכתבו בדצמבר 1945 ביומנה האישי של אליזבת ווסט, עקרת-בית גרמניה, נשואה ואם לארבעה ילדים קטנים, שבעיצומה של מלחמת העולם השנייה התאהבה בברלין בצעירה יהודיה, פליצה שרגנהיים, ואספה אותה אל ביתה. קצת יותר משנה ניתנה לשתיים – אמה ויגואר על פי הכינויים שבחרו להן – לממש את אהבתן החושנית הסוערת, בזמן שבמחנות הריכוז וההשמדה מתו ונרצחו המוני בני-אדם ובברלין התהדקה עוד ועוד טבעת החנק על צווארם של אחרוני היהודים שנשארו שם. באוגוסט 1944 נעצרה פליצה בידי הגסטפו ונשלחה לתרזיינשטאדט.