הריני מוותרת בזאת לעצמי על הייסורים. הייסורים שבאים בעקבות זה שאני לא מצליחה להיות כל הזמן מצוינת ומצטיינת, מתוקתקת ומסודרת, מדייקת ומחייכת. ונהדרת. כי אני בין כה לא מצליחה להיות כזאת. גם אי אפשר. אני סתם נקרעת, ובסוף כועסת. מעכשיו אשתדל קצת פחות ואהיה טובה לעצמי קצת יותר. מגיע לי, אני בסך הכול די בסדר. אני בטוחה שכולם ירוויחו מזה. בעיקר אני. תחי החירות. כבר יותר טוב לי." כבר עשר שנים שליהיא לפיד מתעדת שבוע אחרי שבוע את העובדה שהיא לא נהדרת. מדורה הפופולרי ב"ידיעות אחרונות" הפך עם השנים לכותל הדמעות של הלא נהדרות. שם נפגשות כל הנשים שהעוגה נשרפה להן, ששוב רבו עם אמא שלהן, שהגיעו באיחור ועם דמעות לאסוף את הילד, שאמרו לחברה הכי טובה את הדבר הלא נכון על הבחור הלא נכון. הבחורות הנהדרות יקראו כנראה ספרים אחרים, אבל לפיד מזמינה את כל מי שקמה אי פעם עם פיג'מה ותסרוקת גרועה לקרוא את העמודים הבאים ולגלות שאנחנו בסדר, שבחיים אין מתכון סודי מנצח, שהן לא היחידות שמסתובבות בעולם בתחושה שזה לא מה שהבטיחו לנו
