תבוסתם של הערבים במלחמת תש"ח בארץ–ישראל עודנה טרייה וצורבת בשנות 1950-1949 בבגדאד בירת עיראק. הקהילה היהודית שם שרויה בחרדה מפני הרדיפות וההתנכלויות של השלטונות וההמון. לא יעבור זמן רב והיא תעלה כמעט כולה לישראל. זה הרקע לסיפור רב עוצמה ומרתק ביותר, מסוּפּר בעיקר מנקודת ראותו של כַּאבִּי, נער יהודי בחבלי התבגרותו, על הפרק האחרון לישיבתם של היהודים בבגדאד ועל ימיהם הראשונים בישראל. במרכז הסיפור קורותיה של משפחה אחת — בית עִמַארִי. לעיני הקורא נפרשת יריעה רחבה של חייה הססגוניים של בגדאד, עיר של יצרים מבעבעים בחום האקלים המדברי, ושל מדנים ותככים פוליטיים של סיעות וקבוצות למיניהן: יהודים ומוסלמים, דתיים שמרנים וחילונים מהפכנים, ציונים וקומוניסטים — הצד השווה שבהם שכולם חולמים על גאולה. ובתחתיות מפכים זרמי המהפכה המדינית והחברתית העתידה לפרוץ בעיראק בתוך שנים אחדות, וממנה תיוולד עיראק של ימינו
