אהבתו הגדולה של חנן פורת אל הארץ ואל נופיה מוצאת את ביטויה בפאתוס המלווה את שיעורי התנ"ך שלו. המקרא והארץ, שניהם בבת עינו ומפעל חייו, התמזגו יחדיו בשיעוריו המופלאים שבהם ביקש להפוך תורה שבכתב לתורה שבלב, לתורה המאירה ומעוררת את הלבבות. כפרשן בעל נפש, פנה חנן פורת תדיר לקטעי השירה העברית ובמקביל הציע עקרונות שעל פיהם יש לגשת ללימוד הפסוקים. לא פעם הוא גם עסק ביחס שבין פרשנות חז"ל לפשוטו של מקרא, תוך שהוא טורח להראות כיצד התורה שבעל-פה משוקעת בתוך פסוקי המקרא עצמם
