בבית ישן בפריז, שגפן כסתה לו את כל הקירות, חיו שש ילדות ועוד שש: שתי שורות ישרות. במילים אלה נפתח אחד הספרים המצויירים החביבים ביותר. ילדים נהנים מ"מדלינה" בזכות ההומור הקל והעליז השזור בסיפור המעשה, בזכות המקצב והחרוזים, ולא פחות מכך - בזכות ציורי פריס המפורסמים של במלמן. דורות של ילדים קראו ואהבו את "מדלינה" והסיפור הפשוט, המאוייר באקוורלים יפהפיים, הפך לקלאסיקה. לודוויג במלמן היה צייר ומאייר, וכתב סיפורים לגדולים ולקטנים. כחובב מסעות מושבע, בילה את רוב זמנו בין ניו יורק לפריס. את ההשראה לסיפור הקטן על מדלינה שאב במלמאן מתאונת אופניים שקרתה לו באי צרפתי קטן. במלמן נפגע בהתנגשות עם המכונית היחידה שנסעה באי, ואושפז בבית החולים במקום. "האחיות בבית החולים הקטן", הוא סיפר אחר כך, "חבשו כובעים גדולים, לבנים ומעומלנים, שנראו כמו כנפיים של פרפר ענק. בחדר הסמוך לחדרי שכבה ילדה קטנה שעברה ניתוח כריתת תוספתן ומעל למיטה שלי היה סדק ארוך במין ´צורה די מוזרה של ארנבון שוכב על התקרה
