סופר	י. סרנה וב. שאפל
כריכה	÷ùä
דפים	272
הוצאה לאור	דביר
שנת הוצאה	2016
	מאה וחמישים שנה אחרי מותו של אברהם לינקולן מסופר כאן, לראשונה, הסיפור המלא על יחסיו המיוחדים במינם עם יהודים. לינקולן והיהודים מעניק לקוראים תיאור מרתק של מגעיו של לינקולן עם יהודים, והזדמנות להתבונן בכתבי־יד נדירים, בתצלומים ובאיורים, רבים מהם מאוסף לינקולן של שאפל, המציגים את לינקולן באורח שלא זכינו לראותו עד כה. במרוצת ימיו של לינקולן עלו היהודים לראשונה על הבימה הכלל־ארצית של ארצות הברית. בשנת הולדתו, 1809, חיו בארץ כולה אולי 3,000 יהודים. עד לרציחתו בשנת 1865 העלתה ההגירה ההמונית, בעיקר ממרכז אירופה, את מספרם ל־150,000 ויותר. אמריקנים רבים, ובהם שרים בממשלתו של לינקולן וקציני צבא בכירים במלחמת האזרחים, נבעתו לנוכח ההתפתחות הזאת ונהגו ביהודים כאזרחים ממדרגה שנייה וכזרים בגלל דתם. ואילו לינקולן, כפי שמעיד ספר זה, גילה יחס שונה לחלוטין כלפיהם. הוא גם הפגין בקיאות עמוקה בתנ"ך העברי ושאל ממנו ביטויים ומושגים לאחדים מכתביו, הן החשובים ביותר הן הידועים פחות. הוא התיידד עם יהודים כבר בצעירותו, קידם את שוויון הזכויות ליהודים, מינה יהודים רבים למשרות ציבוריות והקיף את עצמו ביועצים ובתומכים יהודים כבר בתחילת שנות החמישים של המאה התשע־עשרה, וגם בהמשך, בשתי מערכות הבחירות שלו לנשיאות. מתוך התחשבות ברגישויותיהם של היהודים הוא אף שינה את דרכי חשיבתו ודיבורו על אמריקה. במעשיו ובדבריו – לדוגמה, אם בעבר נקט בביטוי "אומה נוצרית", לימים החליף אותו ב"אומה זו תחת אלוהים" – הוא הביע את הכרתו ביהודים כבני הארץ.