לג'וֹנַס אין תפקיד," הודיעה לקהל, ולבו של ג'וֹנַס נפל. והיא המשיכה. "ג'וֹנַס נבחר. " הוא מצמץ בעיניו. לְמה היא מתכוונת? הוא חש בגל של סימני שאלה הגואה בקהל. גם הם, כמוהו, היו מבולבלים. היא הכריזה בקול תקיף ומצווה, "ג'וֹנַס נבחר להיות מקבל הזיכרון הבא שלנו. " ואז שמע את ההתנשמות -את שאיפת האוויר הפתאומית, החדה מרוב תדהמה, בקרב כל האזרחים שישבו באולם. הוא ראה את פניהם; את העיניים המתרחבות ביראת כבוד. ועדיין לא הבין. ג'ונס מחכה בדריכות לטקס ה-12. זה הטקס שבו יודיעו לו ולכל הנערים בשכבה שלו מה התפקיד שהקהילה בחרה בשבילם. אבל כשתורו מגיע, הוא מקבל תפקיד שלא שמע עליו מעולם. מסבירים לו שזה תפקיד מיוחד במינו, ושהוא צריך להיות גאה שזכה בו. ג'ונס הגאה הולך לפגוש את "המעניק", האיש הזקן שימסור לו את הזיכרונות. תחילה את זיכרון הקור והרטיבות של השלג, אחריהם את זיכרון הצבעים המדהימים של הקשת בענן. אחר כך מגיע זיכרון הכאב, הצער, המשפחה, האהבה. ג'ונס מרגיש לראשונה את טעם החיים, ויודע שהוא בסכנת מוות.
