כאשר סֶת הבארד תלה את עצמו באוקטובר 1988, הוא תיכנן את מותו לפרטי פרטים. הוא החליט שהגיע הזמן להפסיק לסבול מסרטן הריאות, דאג שימצאו אותו סמוך לשעת המוות, והשאיר הוראות מדויקות לגבי קבורתו. הוא גם כתב - ביד, ללא נוכחות עדים - צוואה חדשה. סת היה עשיר, אבל אף אחד בקלנטון, מיסיסיפי, לא ידע מהו היקף האימפריה שבנה בעשר השנים האחרונות לחייו. סת היה אמנם אדם מופנם וקשה, ולא שמר על קשר קרוב עם בני משפחתו, אך הם, יחד עם כל תושבי העיר הדרומית, נדהמו לשמוע כי הצוואה החדשה שכתב יום לפני מותו מנשלת לגמרי את ילדיו ונכדיו, ומורישה את הונו העצום לסוכנת הבית השחורה שלו, לֶטי לאנג. ג´ייק בריגנס, עורך הדין הצעיר והשאפתן, גיבור ´עת להרוג´, ספרו הראשון של גרישם, מוצא את עצמו שוב במרכזו של משפט שערורייתי - על גזע, על סקס ועל כסף. המון כסף. ג´ייק, המתקשה לשחזר את ניצחונו הסוחף במשפטו הראשון, מופתע לקבל בדואר את צוואתו של סת יום אחרי מותו, בצירוף מכתב הממנה אותו למוציא לפועל שלה. מאותו רגע הוא נאלץ להתמודד עם משפחה פגועה, עם סוללת עורכי דין מלוקקים שאינם בוחלים בשום טריק משפטי, ויותר מכול - עם שאלות שהמענה עליהן לוט בערפל: האם היה סת צלול כאשר כתב את צוואתו האחרונה? מה היה טיב היחסים האמיתי בינו לבין לטי? ואיך כל זה קשור לחלקת אדמה הידועה בשם "שדרת השקמים"
